גרניט – בעברית שַׁחַם הוא סלע יסוד פלוטוני, חומצי, פלסי, גס־גביש הנוצר בעומק ובלחץ רבים תחת קרום כדור הארץ בחלקו היבשתי. מקור השם מלטינית "גרנום" (granum) "גרגיר" המתייחס למבנה הסלע הבנוי מגבישים בינוניים עד גסים הנראים לעין. סלע הגרניט שהתגבש בתוך כדור הארץ בתהליך איטי, ורק אחר כך, כתוצאה של תהליכה הרמה ובליה, נחשף על פני השטח.

תאור והרכב הגרניט הגרניט הוא בדרך כלל סלע קשה שיש בו מעט מאוד נקבוביות, הסלע סדוק על ידי מספר מערכות סדקים ניצבות זו לזו. צבעו של הגרניט הוא לרוב ורדרד־אפור, אך יש גם סלעי גרניט בגוונים שונים של ורוד ואפור וכן בצבעים אדום, שחור ולבן.

מקור הגרניט קיימות שתי תיאוריות להיווצרות הגרניט. התיאוריה המגמתית טוענת שהגרניט נוצר בהפרדות המינרלים במגמה בעת שהיא מצטננת, ולכן גופי גרניט הם תוצאה של חדירה של מגמה נוזלית לתוך סלעים קיימים. כשמגמה מתקררת בכיס תת קרקעי היא אינה מתגבשת בבת אחת, הטמפרטורה שלה יורדת לאיטה ובזה אחר זה "פורשים" ממנה המינרלים כל אחד בהתאם לטמפרטורת ההתמצקות שלו, תיאוריה הקרויה שורת בואן. הגרניט נוצר בשלב האחרון כשהטמפרטורה יורדת מתחת ל-1000°. תיאורית הגרניטיזציה טוענת כי הגרניט נוצר במקום בו מצוי בהתמרה קיצונית. קיימות עדויות התומכות בשתי התיאוריות, ושתיהן שימושיות להסברת תכונות שונות של הגרניט. השתיים אף מתמזגות כאשר בשל תנאי חום קיצוניים הגרניט המותמר עובר התכה והופך להיות מגמה נוזלית. תפוצה הגרניט הוא אומנם סלע פלוטוני (סלע תהום) אך הוא נחשף על פני השטח בשל תהליכי בליה או בשל תהליכי קימוט היוצרים שלשלות הרים.

גרניט מופיע בשתי צורות עיקריות, גופים קטנים יחסית במבנה המכונה "סטוק" בשטח של עד 100 קמ"ר או כבתוליתים גדולים, לרוב קשורים לרכסי הרים. שימושים גרניט שעבר ליטוש מצוי בשימוש הרחב בבניין כציפוי חיצוני, כמרצפות וכמשטחי עבודה במטבחים.

גרניט משמש כאבן שפה במספר מקומות בעולם והוא מבוקש מאוד כאבן למצבות.